מצאתי את עצמי ביום שישי על קו 966 בדרך לשבת מחזור. הנסיעה אותה נסיעה כמו תמיד. אותו אוטובוס, אותו כביש, אותה אווירה. אך משהו אחד היה שונה. הרגשתי את ליבי פועם בחוזקה, מערבולת בבטני ונשמתי עולה ויורדת. לא הבנתי מה עובר עלי. מה זו ההרגשה המוזרה הזו? הבנתי- אני מתרגשת. הרבה זמן לא התרגשתי כל כך מנסיעה פשוטה באוטובוס. בעצם, זו לא סתם נסיעה. אני בדרך לנוב.

ללכת למדרשה לבנות אחרי שרות לאומי או שירות צבאי?! מה זה? מה "יוצא לי" מזה? אני משועממת? מבולבלת? לא יודעת מה לעשות בחיים? לא חבל על הזמן? לבזבז שנה מהחיים בתקופה הכי חשובה ומשמעותית?

דווקא עכשיו אחרי שכבר התחלת להתחכך עם החיים ואת יודעת לחוש את כובדם, אחריותם ומנסה למקם את עצמך בהם, "פסק זמן" לא יזיק.